גבריאל בלחסן מת. המחלה, הכדורים, "הם הרגו אותך לאט-לאט" כמו ששר אביב גדג', חבר ילדות והסולן בלהקת אלג'יר שהעלתה את שניהם על מפת הרוק הישראלי, באחת מיצירותיהם הבולטות "דם על הים". שנים אח"כ גדג' ישיר באלבום הבכורה של קריירת הסולו שלו את "הסוד", שנכתב על בלחסן: "כל סירות ההצלה/טבעו בדרך לכאן/אתה חיכית מזמן" הוא שר שם, ופעם נכחתי בהופעה שבה שינה את השורה האחרונה - "אתה הטבעת אותן". אבל מסתבר כי סירות ההצלה שרשמו לו הרופאים, הן אלו שהטביעו אותו. גבריאל לא התאבד כפי שרבים נטו לחשוב, אלא מת כתוצאה מאי ספיקת כליות ודום לב, בגלל יותר כדורי הרגעה בדבש.
את תרגום הטקסט הבא של השיר Seven Souls מאת ההרכב Material, המבוסס על הרומן The Western Lands מאת וויליאם ס. בורוז שגם מקריא את מילות השיר, כבר פרסמתי בעבר כחלק מסדרת פוסטים שעסקו בקטעי ספוקן וורד מחוץ לזירת התרחשותם הטבעית על הבמה. גם יצירתו המטלטלת של בלחסן, "כדורי הרגעה בדבש", היתה חלק מאותה סדרה. כעת בתור סוג של רקוויאם לגבריאל, אנסה לחבר בין אותו טקסט שמדבר על שבע נשמותיו של האדם לפי המיתולוגיה של מצריים העתיקה, לבין חלק קטן אך מייצג משיריו של בלחסן.
המצרים העתיקים הניחו את קיומן של שבע נשמות. הנשמה הראשית, והראשונה לעזוב ברגע המוות, היא רֶן, השם הסודי. זאת בהתאמה לבמאי שלי: הוא מביים את סרט חייך מהפריה למוות. השם הסודי זו כותרת הסרט שלך. עם מותך, שם נכנסה רן לתמונה.
מול הים עם תפילין
האש בוורידים
הוא בא לקחת אותך
הוא שחור כמו שק
לבן כמו מלאך
מול הים עם תפילין
עם ספר תפילות וספר קללות
רד איתי למצולות
לך לאיבוד בשדות
אלג'יר/מול הים עם תפילין
******************
לאחר שנים ארוכות של עמידה מול הים ואחרי שירד למצולות עם אביב ואחרי שבלע אותו הדג, אחרי שהיה בתוך הצינורות ואחרי שכבר בא לקחת אותו זה ששחור כמו שק ולבן כמו מלאך, זכה גבריאל גם ללכת לאיבוד בשדות. במקום לברוח, מה שלא אפשרי ולא עוזר, אולי עדיף ללכת לאיבוד. כך יש גם סיכוי שמישהו עוד ימצא אותך.
שב איתי בשדות
קוצים יפרחו, גשמים ירוו אדמות
כמה טוב שמצאת אותי
וראיתי אותך מחפש
וראיתי אותך מחפש
וראיתי אותך
מלאכים בשר ודם
בנות ארץ חולמות רוח ואש
מים שוטפים
רוחצים הריסות
ואדמה, אדמה חיה קמה
להתחדש
גבריאל בלחסן/בשדות (יובל צוף)
**********************
הדג שבלע את גבריאל הקיא אותו ליבשה.
(מתוך "שיר חדש: דרשות על יצירות רוק ישראליות, רוני שויקה, הוצאת כרמל ירושלים)
נשמה שנייה, והבאה בתור לרדת מהספינה הטובעת, היא סֶקֵם: אנרגיה, עוצמה, אור. הבמאי נותן את ההוראות; סקם לוחצת על הכפתורים המתאימים.
אין לי כוח לכתוב עוד מילה
ניתן ליום הזה להיגמר
בינתיים יושב בחוץ מעשן סיגריה
ומתבונן חסר כוחות
איך שמכוניות חולפות וילדות קטנות
רצות בכובעים מצמר
איך שהאוויר נהיה קריר
ומסעד הכסא נסדק
וזה חודר וחודר
והופך והופך
וחונק וחונק
חור פעור שלא נסגר
לב מאפיר רגלים כושלות
גבריאל בלחסן/גאולה
מספר שלוש זה קוּ, המלאך השומר. הוא, היא, או זה, השלישי בתורו לעזוב. מוצג במעופו על פני ירח מלא, ציפור עם כנפיים זוהרות וקודקוד מאיר. מסוג הדברים שאפשר לראות על וילונות במסעדה הודית בפנמה. הקו אחראי לסובייקט ויכול להיפצע בהגנתו - אבל לא לצמיתות, מאחר ושלושת הנשמות הראשונות הן נצחיות. הן חוזרות לשמים עבור כלי קיבול אחר. ארבע הנשמות הנותרות חייבות לקחת סיכון עם הסובייקט בארץ המתים.
נישא על זרועות מוכתמות בפצע
הן מניחות אותי על המיטה
בעדינות מכסות
ומכבות את האור
גבריאל בלחסן/ברוך הבא
מספר ארבע היא בָא, הלב – לעתים תכופות בוגדני. זהו גוף של נץ ועליו פניך, מכווץ לגודלו של אגרוף. גיבורים רבים, כמו שמשון, נפלו בגלל לב שמעל באמונם.
נער לב חרסינה גוף פחם
גבריאל בלחסן/עריסת יהלום
כי זחלה נשמתי ופרחה מעלה מעלה
וצייצה ציוץ אדיר
שבקע מלב חרסינה
שהתנפץ לו בשבר
גבריאל בלחסן/רצפת חימר
מספר חמש היא קָא, הכפיל, בעל השיוך הכי קרוב לסובייקט. הקא, שבדרך כלל מגיע לבגרות בזמן המוות הגופני, הוא המדריך היחיד במהימנותו לאורך ארץ המוות ואל אדמות המערב.
ימים חלולים של הראש בין הידיים של תינוק מת בבטן של שיטוטים בעיניים נפוחות וגוף כבד מייאוש מרעיל וכדורי הרגעה לסוסים סופניים
גבריאל בלחסן/כדורי הרגעה בדבש
מספר שש היא קָהַבּיט - הצל, זיכרון. כל התנייתך הקודמת מחיים אלו ואחרים.
הייתי פה הייתי פה הייתי פה הייתי פה הייתי פה
פעם
גבריאל בלחסן/חלום
מספר שבע היא סֶקוּ. השרידים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה