"לא רוצה להרגיש את עצמו
בחור מצוי
לכן הנוירוזה הזאת
פיצוי"
(ערן צור, "בחור מצוי")
"טורפי נפשם בכפם
הופכים כאן לעצים
חיות רעות
שוכנות בענפים"
(ערן צור, "ערב ב' כסלו")
שני השירים הללו מגיעים בהתאמה לאחר "ואז הופיעה בטי" באלבומו של ערן צור וכרמלה גרוס ואגנר, "עיוור בלב ים", והסיבה שאני מצטט משניהם טמונה ישירות במחבר. לפני מספר חודשים הזדמן לי לצפות בערן צור מופיע ומספר על כך שלאחר הקלטת אלבום, הוא נמנע מלהאזין למוצר הסופי, מאחר וזה מעייף לבצע ולהקליט אותם שירים שוב ושוב. לכן רק לאחרונה, הזדמן לו להאזין לאותו "עיוור בלב ים" שיצא אי שם באמצע שנות התשעים. פתאום הוא הבחין ברצף שירים מעניין, הלא הוא כמובן "ואז הופיעה בטי"-"בחור מצוי"-"ערב ב' כסלו", מעין מחרוזת שלדבריו מגלמת בתוכה נרטיב כלשהו אותו הוא נמנע מלפרט, אלא פשוט ניגן את הרצף והותיר לקהל לגשת למלאכת הפרשנות, איש-איש כרצונו; ובכן, הנה זווית הראיה שלי, כחלק מסדרת הפוסטים על קטעי ספוקן וורד אהובים עלי, מכיוון שאני רואה בשיר זה - אותו אני מכיר כבר מחצית מחיי - ביצוע שבמהותו הינו ספוקן וורד טבעי לגמרי. נכון, המקצב קיים רק במנגינת הפסנתר שמלווה את הקראת הטקסט ומעניקה לביצוע נופך של בלדת ברים בשעת צהריים דחוסה ואפלה (או אווירה של סיפור פרוורטי לילדים, כשלוקחים בחשבון גם את נימת קולו ה-"פרפר-נחמדית" של צור); אבל באותה מידה אפשר לדמיין את ערן צור מגיש את הטקסט כשהוא ניצב על במה לבדו, פשוט מקריא למיקרופון דבר-מה שאינו לגמרי סיפור ולא בדיוק שירה. It is written, כך אוהב סול וויליאמס לציין מדי פעם. במקרה של "ואז הופיעה בטי", It is spoken ולמרות המעגליות שבטיעון, זה בדיוק מה שהופך את הטקסט לספוקן וורד.
לחלק 1 בסדרת הפוסטים
למילות השיר "ואז הופיעה בטי"
ולביצוע
ניתן לפרש את השיר במגוון דרכים ולא צריך להיות מומחה לפרויד כדי להעלות על הדעת אלמנטים של חרדת סירוס, דחפים מודחקים של הומוסקסואליות, סאדו-מאזוכיזם ומשאלת מוות, וכן הלאה. במיוחד אם ניקח בחשבון את הנוירוזה המפצה שמוזכרת בשיר הבא, "בחור מצוי", המתאר "נרקיסיסט מזדקן שטרם נגמל...נפשו מסוכסכת...יש לו גם צד אחר, רומנטי...עדיין תמיד הוא חוזר לגמור בחצר...מרגיש את עצמו כל-כך בזוי". האם "ואז הופיעה בטי" הוא האנליזה של אותו בחור מצוי, בעוד "ערב ב' כסלו" הוא הסיום הטראגי? "נפשי ביקשה רחם/אבל אני חולם", שר ערן צור באותו שיר ידוע ומוכר מבין השלושה שברצף. אולי ניתן לנתח את "ואז הופיעה בטי" כטקסט של חלום, אבל נלך מעבר לגישה הפרוידיאנית ונעזר בתלמידו, קרל יונג. נתחיל מהסוף - מי זו אותה זקנה מסתורית שגרה בשכנות לבטי? לפי המחשבה היונגיאנית, ארכיטיפ האישה הזקנה והחכמה יכול לייצג את שלמותו של האני, סופו של תהליך אינדיבידואציה (התבגרות והפיכה לאינדיבידואל).
אותו תהליך אינדיבידואציה מתאפיין בתסביך גברי עם ארכיטיפ האנימה - הצד הנשי, רגיש ולרוב מדוכא בגברים. בטי עצמה מייצגת את האנימה בשיר, הופעתה החיצונית מזכירה את זו של ערן צור (נמוכת קומה, שיערה קצר והדוק בג'ל מה שיוצר מראה גברי). היא מביטה אל תוך תוכו ומחבקת אותו, צעד בדרך למימוש האיחוד שבין הצד הגברי לנקבי בתת מודע של המספר. אבל הכלבה ניצבת בתווך. כלבים בחלומות מסמלים מגוון תכונות ומסומנים, בין הרלוונטים לניתוח זה: בשורת מוות, אנרגיה גברית-אקטיבית והכי חשוב, סמל לארכיטיפ הגברי אנימוס בחלומות של נשים. חלומות על כלב נושך ומתעלל מצביעים על זיהוי שלילי אצל האישה, עם הצד הגברי שבתוכה. תת המודע של המספר כ"כ מזוהה ונוטה לצד הנשי בו, שהוא חורג מעל הסכמטיות של התיאוריה. הצד הגברי של המספר מתעלל בו, משפיל אותו, מציג את הצד הנשי באור נלעג. כל זה מוביל לאותה התנהלות גברית בזויה המתוארת בשיר "בחור מצוי". הנוירוזה היא פיצוי אבל קונפליקט שיגיע לפיתרונו רק ע"י מוות - הכלבה או בטי ובסופו של דבר, המספר עצמו ("ערב ב' כסלו").
***ספויילרים לספר "בית אשמן"***
בספרו של ערן צור "בית אשמן", ניתן למצוא תמיכה לפירוש זה. בספר זה המערבב פרטים ביוגרפיים ופיקטיביים יחדיו, הדמות הראשית בועז אשמן הוא בן דודו המנוח של ערן צור, שמתאבד בגיל 18 ונפשו שסועה מקונפליקטים. לאורך הספר מתוארים חיכוכים של בועז בעולם "הגברי", כולל ביקור מבזה אצל זונה, מגע מיני חפוז עם נער בן-גילו שבעצם גונב ממנו את המפתח לביתו תוך כדי הפיתוי, לעג מצד בחור היושב לצדו בתור לאבחון בלשכת גיוס ומכנה אותו "הומו אוכל בתחת". בועז מוצא מעט נחמה בצד הנשי בחייו: יחסים תקינים עם אמו ואחותו לעומת יחסיו עם אביו המחמיר. מאידך, הניסיון הבודד שלו לקשר עם נערה בת-גילו נוחל כישלון והוא מפנטז על דודתו, מגלח את רגליו, לובש את בגדיה ומפנטז "עכשיו אני היא". זהו לא האזכור היחיד לשיר "ואז הופיעה בטי" בספר. לפני התאבדותו במשרד של אביו, בועז מאונן בשירותים תוך כדי שהוא מחדיר לפי הטבעת שלו את ידית מנקה האסלה, לא לפני שהוא מביט באיברו המתדלדל וחושב לעצמו, "בשביל מה הייתי צריך את החתיכת בשר הזאת?". אפשר למצוא גם אזכורים לשורות מתוך "ערב ב' כסלו" כאשר הרהורים על התאבדות רק מפציעים בראשו של בועז, ואת צעדו הראשון של בועז בדרך להפוך לדמות הגברית מתוך השיר "בחור מצוי", כבר ציינתי (הביקור אצל זונה). זו אם כן המשמעות הטמונה במחרוזת השירים שערן צור שזר באופן בלתי מודע. בניגוד לדמויות בשירים ובספרו, הוא בעצמו הצליח לפתור את הקונפליקט ובחר בחיים.
"נכון שאני גבר/גם אם מביטים על הצד הנשי"
("בעין הסערה", ערן צור, מתוך "כל מה שאנושי")
בחור מצוי
לכן הנוירוזה הזאת
פיצוי"
(ערן צור, "בחור מצוי")
"טורפי נפשם בכפם
הופכים כאן לעצים
חיות רעות
שוכנות בענפים"
(ערן צור, "ערב ב' כסלו")
שני השירים הללו מגיעים בהתאמה לאחר "ואז הופיעה בטי" באלבומו של ערן צור וכרמלה גרוס ואגנר, "עיוור בלב ים", והסיבה שאני מצטט משניהם טמונה ישירות במחבר. לפני מספר חודשים הזדמן לי לצפות בערן צור מופיע ומספר על כך שלאחר הקלטת אלבום, הוא נמנע מלהאזין למוצר הסופי, מאחר וזה מעייף לבצע ולהקליט אותם שירים שוב ושוב. לכן רק לאחרונה, הזדמן לו להאזין לאותו "עיוור בלב ים" שיצא אי שם באמצע שנות התשעים. פתאום הוא הבחין ברצף שירים מעניין, הלא הוא כמובן "ואז הופיעה בטי"-"בחור מצוי"-"ערב ב' כסלו", מעין מחרוזת שלדבריו מגלמת בתוכה נרטיב כלשהו אותו הוא נמנע מלפרט, אלא פשוט ניגן את הרצף והותיר לקהל לגשת למלאכת הפרשנות, איש-איש כרצונו; ובכן, הנה זווית הראיה שלי, כחלק מסדרת הפוסטים על קטעי ספוקן וורד אהובים עלי, מכיוון שאני רואה בשיר זה - אותו אני מכיר כבר מחצית מחיי - ביצוע שבמהותו הינו ספוקן וורד טבעי לגמרי. נכון, המקצב קיים רק במנגינת הפסנתר שמלווה את הקראת הטקסט ומעניקה לביצוע נופך של בלדת ברים בשעת צהריים דחוסה ואפלה (או אווירה של סיפור פרוורטי לילדים, כשלוקחים בחשבון גם את נימת קולו ה-"פרפר-נחמדית" של צור); אבל באותה מידה אפשר לדמיין את ערן צור מגיש את הטקסט כשהוא ניצב על במה לבדו, פשוט מקריא למיקרופון דבר-מה שאינו לגמרי סיפור ולא בדיוק שירה. It is written, כך אוהב סול וויליאמס לציין מדי פעם. במקרה של "ואז הופיעה בטי", It is spoken ולמרות המעגליות שבטיעון, זה בדיוק מה שהופך את הטקסט לספוקן וורד.
לחלק 1 בסדרת הפוסטים
למילות השיר "ואז הופיעה בטי"
ולביצוע
ניתן לפרש את השיר במגוון דרכים ולא צריך להיות מומחה לפרויד כדי להעלות על הדעת אלמנטים של חרדת סירוס, דחפים מודחקים של הומוסקסואליות, סאדו-מאזוכיזם ומשאלת מוות, וכן הלאה. במיוחד אם ניקח בחשבון את הנוירוזה המפצה שמוזכרת בשיר הבא, "בחור מצוי", המתאר "נרקיסיסט מזדקן שטרם נגמל...נפשו מסוכסכת...יש לו גם צד אחר, רומנטי...עדיין תמיד הוא חוזר לגמור בחצר...מרגיש את עצמו כל-כך בזוי". האם "ואז הופיעה בטי" הוא האנליזה של אותו בחור מצוי, בעוד "ערב ב' כסלו" הוא הסיום הטראגי? "נפשי ביקשה רחם/אבל אני חולם", שר ערן צור באותו שיר ידוע ומוכר מבין השלושה שברצף. אולי ניתן לנתח את "ואז הופיעה בטי" כטקסט של חלום, אבל נלך מעבר לגישה הפרוידיאנית ונעזר בתלמידו, קרל יונג. נתחיל מהסוף - מי זו אותה זקנה מסתורית שגרה בשכנות לבטי? לפי המחשבה היונגיאנית, ארכיטיפ האישה הזקנה והחכמה יכול לייצג את שלמותו של האני, סופו של תהליך אינדיבידואציה (התבגרות והפיכה לאינדיבידואל).
אותו תהליך אינדיבידואציה מתאפיין בתסביך גברי עם ארכיטיפ האנימה - הצד הנשי, רגיש ולרוב מדוכא בגברים. בטי עצמה מייצגת את האנימה בשיר, הופעתה החיצונית מזכירה את זו של ערן צור (נמוכת קומה, שיערה קצר והדוק בג'ל מה שיוצר מראה גברי). היא מביטה אל תוך תוכו ומחבקת אותו, צעד בדרך למימוש האיחוד שבין הצד הגברי לנקבי בתת מודע של המספר. אבל הכלבה ניצבת בתווך. כלבים בחלומות מסמלים מגוון תכונות ומסומנים, בין הרלוונטים לניתוח זה: בשורת מוות, אנרגיה גברית-אקטיבית והכי חשוב, סמל לארכיטיפ הגברי אנימוס בחלומות של נשים. חלומות על כלב נושך ומתעלל מצביעים על זיהוי שלילי אצל האישה, עם הצד הגברי שבתוכה. תת המודע של המספר כ"כ מזוהה ונוטה לצד הנשי בו, שהוא חורג מעל הסכמטיות של התיאוריה. הצד הגברי של המספר מתעלל בו, משפיל אותו, מציג את הצד הנשי באור נלעג. כל זה מוביל לאותה התנהלות גברית בזויה המתוארת בשיר "בחור מצוי". הנוירוזה היא פיצוי אבל קונפליקט שיגיע לפיתרונו רק ע"י מוות - הכלבה או בטי ובסופו של דבר, המספר עצמו ("ערב ב' כסלו").
***ספויילרים לספר "בית אשמן"***
בספרו של ערן צור "בית אשמן", ניתן למצוא תמיכה לפירוש זה. בספר זה המערבב פרטים ביוגרפיים ופיקטיביים יחדיו, הדמות הראשית בועז אשמן הוא בן דודו המנוח של ערן צור, שמתאבד בגיל 18 ונפשו שסועה מקונפליקטים. לאורך הספר מתוארים חיכוכים של בועז בעולם "הגברי", כולל ביקור מבזה אצל זונה, מגע מיני חפוז עם נער בן-גילו שבעצם גונב ממנו את המפתח לביתו תוך כדי הפיתוי, לעג מצד בחור היושב לצדו בתור לאבחון בלשכת גיוס ומכנה אותו "הומו אוכל בתחת". בועז מוצא מעט נחמה בצד הנשי בחייו: יחסים תקינים עם אמו ואחותו לעומת יחסיו עם אביו המחמיר. מאידך, הניסיון הבודד שלו לקשר עם נערה בת-גילו נוחל כישלון והוא מפנטז על דודתו, מגלח את רגליו, לובש את בגדיה ומפנטז "עכשיו אני היא". זהו לא האזכור היחיד לשיר "ואז הופיעה בטי" בספר. לפני התאבדותו במשרד של אביו, בועז מאונן בשירותים תוך כדי שהוא מחדיר לפי הטבעת שלו את ידית מנקה האסלה, לא לפני שהוא מביט באיברו המתדלדל וחושב לעצמו, "בשביל מה הייתי צריך את החתיכת בשר הזאת?". אפשר למצוא גם אזכורים לשורות מתוך "ערב ב' כסלו" כאשר הרהורים על התאבדות רק מפציעים בראשו של בועז, ואת צעדו הראשון של בועז בדרך להפוך לדמות הגברית מתוך השיר "בחור מצוי", כבר ציינתי (הביקור אצל זונה). זו אם כן המשמעות הטמונה במחרוזת השירים שערן צור שזר באופן בלתי מודע. בניגוד לדמויות בשירים ובספרו, הוא בעצמו הצליח לפתור את הקונפליקט ובחר בחיים.
"נכון שאני גבר/גם אם מביטים על הצד הנשי"
("בעין הסערה", ערן צור, מתוך "כל מה שאנושי")
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה